בקרטה ובחיים בכלל אנו רוצים לפעול מתוך 'ציר', עמוד השדרה.
האתגר הוא לשמור על הציר הזה בכל מני סיטואציות שונות ומאתגרות.
הדבר הראשון שאנו לומדים בקרטה הוא היציבה, הבנה של עמוד השדרה. פול צ'ק, מאמן נודע משווה יציבה לספינה אשר רוצים לירות ממנה בתותח. אם לא תהיה לה יציבות מספקת – התותח לא יגיע למטרה שלו.
כך, אם אני נעדר ציר יציב לא אוכל לפעול באופן מדויק.
איתי ירושלמי, מורה ליוגה וחבר לאימונים נתן לעניין זה דימוי מעניין – הוא משווה את הציר, עמוד השדרה, לעצמיות של האדם ואת הידיים לרצונות שלו – אם אני משנה את עצמי, את הציר, מטה אותו יותר מדי בכדי להגיע לתנוחה מסוימת ונסחף אחר רצונותיי יתר על המידה – אשבור את עצמי.
גם בקרטה, אם ארצה להגיע למטרה בכל מחיר – כנראה שאגיע בעזרת היד או הרגל כאשר הן מנותקות מהציר שלי שהוא למעשה – הכוח שמאחורי האגרוף או הבעיטה.
היופי בקרטה הוא שאנו עושים זאת בצורה הדרגתית- מתחילים בתנועות הבסיס שבהן קל יותר לשמור על הציר, עוברים לקאטות המאתגרות אותנו יותר מכל הכיוונים, ולבסוף מול בן או בת הזוג.
בעבודה בזוגות , כל אחד מאתגר את השני לשמור על צירו – בתחילה בתזמונים קלים יותר ואחר כך בתזמונים ובטכניקות מורכבות יותר. מעבודה של תגובה מסיימת ועד לקרב חופשי. ככל שאשמור על הציר שלי בסיטואציות מלחיצות כך אגיב מהמקום הנכון, שמאחד את כל גופי ולא מפריד את איבריי ולהיפך, אם אצליח להוציא את חברי לאימונים מן הציר שלו, למעשה אז אתפוס אותו, כך אהווה מדד טוב עבורו, כדי שבפעם הבאה ישתפר ויצליח לשמור על צירו.
כך אנו מאתגרים האחד את השני ובכך משתפרים ומבינים את עצמינו בסיטואציות המאתגרות מחוץ לדוג'ו בתקווה שגם שם נשאר נאמנים לציר שלנו, עצמינו. ולא נצא ממקומינו למרות הלחצים החיצוניים המופעלים עלינו…
